החלטה בתיק ת"א 1353-06

1.         על פי פסק דינה של כב' השופטת צ'רניאק מיום 6/1/13 בע"ר 32013-12-12, עלי לדון בנושא ההוצאות, באופן שבו הוסכם כי יש לי הסמכות להפעיל שיקול דעת זהה לשיקול דעתו של השופט שישב לדין בתובענה.

ההוצאות שיש ליתן החלטה בעניינן הן: החזר האגרה וכן חיוב בהוצאות בסך של 5,000 ש"ח אשר נפסקו לחובת הנתבעים בהחלטה מיום 6/6/12.

כיוון שטיעוני הצדדים הוגשו עוד לפני מתן החלטתי ביום 3/12/12, ניתנת החלטתי על סמך הטיעונים, שכבר מצויים בתיק.

2.         באשר לחיוב באגרת בימ"ש:

א)         הנתבעים טענו, כי הם שילמו לתובעים סך 1,707,200 ש"ח בגין רכיב האגרה (כולל הפרשי הצמדה וריבית) וכי יש להורות על השבת 99.15% מסכום האגרה (1,377,290 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד תשלומים).

סכום קרן האגרה עמד על סך 1,415,392.19 ש"ח (על בסיס הודעת כימות מיום 7/10/07 לפיה הוערכו כלל הסעדים ההצהרתיים והנוגעים לדבר שבעין, בסך של 53,614,167 ש"ח נוסף לסכום כספי של 3,557,350 ש"ח. סה"כ: 57,171,517 ש"ח).

ב)         על פי פסק הדין החלקי שניתן ,התקבלה תביעת התובעים באופן חלקי בלבד, כאשר חלקים נכבדים מהתביעה נדחו, והתביעה שכנגד שהוגשה ע"י התובעים נדחתה.

ג)          ב"כ התובעים טען, כי אין להורות לתובעים להשיב את סכום האגרה.

לטענתו, לגבי מרבית הסעדים, שהחליט בימ"ש שלא להיעתר להם בתביעה הראשית, תלוי ועומד ערעור מצד התובעים על דחיית רכיבי התביעה, ואין מקום להכריע בעניין זה בטרם נדון הערעור.

עוד נטען, כי הסעדים של מתן חשבונות, וסעדים שנתבעו מכוח המגיע על בסיס אותם חשבונות, הינם סעדים חופפים, ששולמה עליהם אותה אגרה. משהחליט בימ"ש להיעתר לסעד למתן חשבונות, די בכך כדי לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא האגרה.

עוד טען ב"כ התובעים, כי גם באשר לסעד שנתבע, בנוגע "לפרשת חברת החשמל" (רחוב רוטשילד), אזי בעוד שנטען ע"י הנתבעים, כי בימ"ש לא נעתר לסעד בעניין זה,  ניתן לראות, כי כב' סג"נ השופטת פלפל קבעה, כי היא "מקבלת את טענת התובעים לפיה הם זכאים ל- 50% מהזכויות במקרקעין ברחוב רוטשילד" (עמ' 21 לפסק הדין).

נטען, כי גם אם לא ניתן להעביר בפועל את הזכויות במקרקעין ע"ש התובעים, אין זה סותר את העובדה, כי נקבע שיש להם זכויות במקרקעין.

עוד נטען, כי גם בגין " כספים נוספים שהעבירו התובעים ללוזון", למעשה שולם לאחר פסק הדין כ- 800,000 ש"ח מתוך 1,00,000 ש"ח שנקבעו, ולא כפי שמנסים הנתבעים להציג.

ד)         ב"כ הנתבעים טענו, כאמור, כי רוב רובה של התביעה לא התקבל ואין מקום לחייבם בגין רוב האגרה.

נטען, כי העובדה שהוגשו ערעורים על פסק הדין החלקי שניתן, אינה מובילה לכך שלא תינתן החלטה בנוגע להשבת סכום האגרה.

התובעים התנגדו לעיכוב ביצוע הבקשה לשומת הוצאות.

הנתבעים שילמו להם את שנפסק ורק עתה, הם טוענים, בחוסר תום לב, "לפתע", כי יש לעכב את ביצוע החלק הזה של פסק הדין.

עוד הודגש, כי על סכום השווה ל- 27% מסכום התביעה לצרכי אגרה כלל לא הוגש ערעור והוא חלוט. (ראה פירוט בסעיף 7 לטיעוני ב"כ הנתבעים). ברור כי לפחות לגבי 27% מסכום התביעה יש להשיב האגרה.

ב"כ הנתבעים טענו, כי אין לקבל טענה ולפיה הסעדים של מתן חשבונות והסעדים לקבלת כספים על בסיס החשבונות הינם סעדים חופפים והיעתרות לסעד של מתן חשבונות מובילה לחיוב במלוא האגרה.